ימית אושינסקי

ופשה אינה חור ברצף הטיפולי אלא אירוע בתוכו. מה שקרה בזמן שלא נפגשנו, והאופן שבו חוזרים ממנו, הם חומר טיפולי לכל דבר. אחרי חופשת קיץ, חגים או כל הפסקה ארוכה, הנטייה הטבעית היא "להמשיך מאיפה שעצרנו". אבל המטופל שחוזר אינו בדיוק זה שנפרדנו ממנו, וגם אנחנו השתנינו מעט. החזרה דורשת לבנות מחדש שלושה דברים: את המסגרת, את הקשר ואת הקצב. המאמר מציע דרך לחשוב על החזרה הזאת ולעבוד איתה, בשיחה ובעבודה בחומרים.

עוד רגע דצמבר, ואיתו הרגע המוכר הזה של "רגע, איפה שמרתי את הקבלה מהחנות לחומרי יצירה?". שנת המס נסגרת ב-31 בדצמבר, ומה שלא נרשם עד אז – פשוט משלמים עליו יותר מס. אז בואו נעשה סדר, בלי לחץ ובלי שפה של רואי חשבון. בחלק הזה נדבר על ההוצאות השוטפות – כל מה שמכירים בו באותה שנה שבה שילמת. בחלק ב' נעבור לרכישות הגדולות שנסחבות איתנו כמה שנים. הכלל האחד שצריך לזכור אם ההוצאה עזרה לך להרוויח כסף בקליניקה – היא מוכרת. אם היא פרטית – לא. זה בעצם כל הסיפור. המורכבות מתחילה כשמשהו משמש גם את העבודה וגם...

רגע אחרי שהחופש הגדול נגמר והנה החגים ממש כבר כאן - בואו נעצור לרגע. יש נטייה טבעית לחשוב על תקופת החגים כעל "חור" בלוח השנה הטיפולי: הקליניקה נסגרת, המטופלים מתפזרים, הרצף נקטע. אבל מה אם דווקא עכשיו, כשהכל נראה "בהפסקה", יש הזדמנות אמיתית לבנות? הקליניקה בחגים החגים הם רגע של נראות, לא רק של הפסקה בזמן שהקליניקה בחופשה, המטופלים - הקיימים והפוטנציאליים - עדיין שם. גוללים ברשתות, מקבלים ברכות, חושבים על השנה שהייתה ועל מה שהם רוצים לשנות בשנה הבאה. וזו בדיוק התקופה שבה הנוכחות שלכן, גם בלי...