חזרנו לשגרה — אך הלב עדיין זוכר. אחרי תקופה ארוכה של מלחמה, חרדה ושיבוי, ילדים רבים ומשפחותיהם מתמודדים עם חזרה שמרגישה לעיתים זרה ולא טבעית. כמטפלת באמנות, אני פוגשת מדי יום ילדים שהגוף שלהם חזר הביתה — אבל הנפש עוד מעכלת את מה שעבר. זה נורמלי. וזה ניתן לריפוי.

שנתיים למלחמה בעזה, ומערכת החינוך בישראל מתמודדת עם מציאות רגשית חדשה וקשה. כתבה שפורסמה בעיתון הארץ (1.10.25) חשפה כי תלמידים רבים בבתי הספר היסודיים סובלים ממצוקה נפשית מתמשכת, בעוד משרד החינוך מתקשה לספק מענה מספק. התופעה אינה נקודתית – היא נוגעת לעשרות אלפי ילדים, ומשפיעה לא רק על הישגיהם הלימודיים, אלא בעיקר על איכות חייהם, תחושת הביטחון שלהם והיכולת לבנות קשרים חברתיים בריאים. במציאות זו, עולה מחדש השאלה: כיצד אנו כחברה, וכהורים בפרט, יכולים לספק לילדינו מענה רגשי שיאפ

בתקופות מלחמה ומשבר, בני נוער חווים קשת רחבה של רגשות מורכבים שלעיתים קשה להם לבטא במילים. טיפול באמנות מספק דרך ייחודית ובטוחה לעיבוד חוויו